פוסט ראשון: הכוונה בהקמת הבלוג

אני לא יודעת למה אבל בשעה אחת בלילה מצאתי את עצמי יושבת מול המסך ופותחת בלוג.

אולי זה בגלל חוסר השינה, הקפה ששתיתי בצהריים או הרעש הנורא שהשכנים עושים שלא נותן לי להירדם. הכל הגיוני ואני יכולה להפיל את זה על כל אחת מהסיבות האלה. אבל האמת היא שאני מודעת לסיבה. הסיבה היא ההרגל המגונה שרכשתי לעצמי, מין מנהג שאני עושה כל יום בשעות הקטנות של הלילה.

אתם מבינים, כל לילה מחדש אני עושה אותו הדבר, אני פותחת את אתרי החדשות וקוראת את כל החדשות של היום. כל מה שקרה מהבוקר עד הערב, ואני בטוחה שכל מי שנוהג לקרוא חדשות יבין אותי כשאגיד שכשקוראים על המצב בארץ ובעולם מרגישים ייאוש. הכל נראה חסר חשיבות, מה אנחנו באמת עושים כאן? אנחנו באמת מתקדמים בתור חברה? או שבעצם כל אחד מקדם את עצמו על חשבון האחר ואנחנו משקרים לעצמנו ואומרים שזה לתת ולקחת מהחברה?

אני לא יודעת. אבל כך או כך הבנתי שאני מיואשת מהמצב. תקראו לי אופטימית, תמימה, פתטית או אפילו משוגעת אבל אני מאמינה שאפשר לשנות את המצב הקיים. החברה יכולה להגיע למקום טוב יותר, למקום יפה יותר.

אם יש שני דברים שאני מאמינה בהם זה: 1) הכוח של המילים לשנות.

2) שאם אדם רוצה משהו, הוא צריך להילחם בשבילו (וזאת הסיבה ללוגו שלי).

הבנתי שאני יכולה להמשיך ולהעביר ביקורת ולנהל דיונים עם החברות שלי וללכת סחור סחור, או שאני יכולה להשתמש בכוח של האינטרנט, לפתוח בלוג ולספר לעוד אנשים איך אני מרגישה ולנהל איתם דיונים.

הבלוג מיועד לפריקה על המצבים ועל דברים שאני שומעת והרגשות שלי בעקבותיהם.

הרגשתי שאני צריכה אהדה מאנשים שהם לא החברים והמשפחה, כי בינינו לפעמים לכתוב רגש מאחורי מסך בלי שאף אחד ידע מי אתה הרבה יותר קל מלספר לאדם שמכיר אותך וישפוט אותך.

✨SG✨